1524994278000
כמה בעצם עולה רגש
כמה בעצם עולה רגש, וכמה מוכן אדם לשלם כדי להרגיש רגשות חיוביים ולא שליליים? פרופסור משה זיידנר מאמין, שהיום הוא כבר קרוב יותר למציאת התשובות לשאלות האלה, ולעוד רבות אחרות הקשורות במדידה ואבחון אמפירי של רגש, שאלות שהוחבאו במרתפיה של הפסיכולוגיה המודרנית, והעלו אבק.במגדל אשכול, בניין המשרדים של אוניברסיטת חיפה, שנמצא על הפסגה האסטרטגית ביותר של רכס הכרמל, בקומה התשיעית, נמצא חדרו של פרופסור זיידנר, מומחה לפסיכולוגיה חינוכית. מאתר התצפית של המגדל, ניתן לראות את רצועת החוף כמעט לכל אורכה, ולשמוע את הרוח שורקת גם ביום שרבי. בחדרו של זיידנר, אפשר לראות בובות צעצוע מפרווה על המחשב האישי ותמונות צבעוניות על הקיר, ולשמוע ברקע את שיריו של בוב מרלי, אנטי תזה למגדל כבד הראש והאפרורי.על דלת חדרו רשומה הכתובת, הטרייה עדיין, "ראש המרכז לחקר הבין - תחומי של הרגשות". זוהי, בנתיים, הכתובת היחידה כמעט של המרכז הזה, הראשון מסוגו בעולם, והמאגד בתוכו את מיטב החוקרים בתחום חקר הרגשות, מכל הדיסיפלינות האקדמיות. "מטרת המרכז החדש" אומר זיידנר " "היא לבנות צוות חוקרים מכל הדיסיפלינות השונות, ולשלב ביניהם, כדי לבצע מיפוי של עולם הרגשות. היום, לא ניתן לעסוק ברגש מנקודת ראות אחת בלבד, מכיוון שרגש יוכל להיות מובן רק מנקודת ראות רב מתודית, ולהיבדק מזוויות שונות ומשולבות".בסוף המאה הקודמת, היה זה זיגמונד פרויד, שהביא לתודעה הציבורית את חשיבות חקר הרגשות. אז נחקרו רגשות שליליים בלבד כגון חרדה, פחד, דיכאון וחוסר וודאות. לדעת זיידנר, החוסר בחקירת רגשות חיוביים יום יומיים של תקוותיות, גאווה ושמחה, יצר עד לימים אלה א – סימטריה במחקר הפסיכולוגי בתחום זה, שלא אפשרה הנבת תוצאות מדויקות.במשך חמישים שנה האחרונות, נזנח כמעט לגמרי חקר הרגשות. השפעתן הגורפת של הגישות הבהביוריסטיות, והדומיננטיות שלהן במחקר הפסיכולוגי, בעיקר משנות החמישים בארה"ב, היא אחת הסיבות לזניחת המחקר בתחום. טענת החוקרים הבהביוריסטים הייתה, שכל התנהגות שאי שפשר לצפות בה ולמדוד אותה, אלא רק לקבל עליה אינטרוספקציה שאינה מדעית, לא ראויה לחקירה.לדעת זיידנר, "המהפכה הקוגניטיבית" בשיח הפסיכולוגי היא שהובילה להבנה, שהתנהגות אינה נושא חקירה של הפסיכולוגיה אלא ממצאיה ואותה צריך להבין ולהסביר. "את ההתנהגות אפשר להבין רק על ידי סכמות פנימיות ומפות מנטליות, דברים שהם פנימיים יותר. חקר הרגשות מוזנח גם היום, לאחר שניתנה לגיטימציה מן הגישה הקוגניטיבית השלטת, לחקירה פנימית יותר. קשה לחקור את התחום בגלל המעורבות העמוקה של החוקר בנושא. מתי אפשר להיות אובייקטיבי? רק שאינך מעורב. בחקר המדעי אפשר לעשות זאת רק כשנושא המחקר מרוחק ממך, ולכן ראשיתו של המחקר המדעי הייתה בכוכבים המרוחקים ביותר. הרגשות הם האובייקטים הכי בסיסיים והכי קרובים לאדם, הם מרושתים בתוכו. אלו הסיבות שמנעו חוקרים עד היום מ"להתעסק" ברגשות".פתיחת המרכז הבין – תחומי, מהווה ניסיון חדש להסתכלות על רגשות ודרכי מדידתם. כדי להיות בטוחים בנכונות דיווח של נבדק, מבוצעת הצלבה עם חקירה מתחום אחר, כגון פיזיולוגיה. אדם המדווח על חרדה או דיכאון, ייבדק גם על ידי פיזיולוג שיבחן את פעילות המוח שלו, את מערכת העצבים האוטונומית, ואת קצב הלב. בדיקות קליניות יוכלו לאמת מידע על פעילות רגשית, שהתקבל על יד אבחון פסיכולוגי.זיידנר: "יש היום שיטות הרבה יותר מדויקות ומובחנות להפיק מידע לגבי רגשות ותהליכים קוגניטיביים שמובילים לרגשות. היום מבינים יותר מתמיד, שביסודו של כל רגש יש תפיסה של האדם ביחס למציאות"."רגשות הם פונקציונליים, הם נותנים תמונה בזמן אמת, איך האדם מסתדר עם המציאות. רגשות מרושתים בנו יותר מאשר דמיון, אנאלוגיות או יכולת אינדוקטיבית. רגשות הם האמצעים הבסיסיים ביותר, שמאפשרים לאדם לתפוס את הסביבה ולחוש איך הוא עומד ביחס אליה. למשל, כאשר אדם חש שמחה, זה מאותת לו שהדברים "הולכים לו" כמו שהוא רוצה, שהוא נע לאורך המטרות והיעדים שלו, והפוך בהקשר של דיכאון או מתח."המרכז הוקם על ידי שילוב בין פרופסור אהרון בן זאב, פילוסוף מאוניברסיטת חיפה, שעוסק ברגשות וביטוייהם בהיסטוריה ובספרות, ובין פרופסור זיידנר, שעוסק כבר כמה שנים בחקר אמפירי של רגשות והאפקטים שלהם, על ידי בחינת אוכלוסיות ספציפיות לאורך זמן. מחקרים מוקדמים של זיידנר עסקו, בין השאר, בכמה מוכן סטודנט מוכן לשלם כדי לצמצמם את מידת החרדה לפני מבחן סמסטריאלי. כלומר, כמה עולה לו רגש."אמרתי לעצמי" נזכר זיידנר "הנה, יש כאן שני תחומים שונים לגמרי, פסיכולוגיה וכלכלה, שחברו יחד על מנת להבין רגש כמו חרדה. חייבים היום להבין חרדה גם מנקודת ראות תרבותית, שכן היא תלוית קונטקסט חברתי, וגם דרך בדיקת טקסטים ספרותיים. יש להבינה גם מנקודת ראות פיזיולוגית ולבדוק דרכה את התגובות של המערכת העצבית בהקשר לרגש הספציפי. חייבים להבין אירועים היסטוריים ואיך חרדה מתבטאת למשל באמצעי התקשורת. דרך המרכז נוכל לאסוף אינפורמציה בצורות שונות, בדרך אינטר - דיסיפלינרית ולא חד ממדית".בן זאב וזיידנר, חברו יחד כדי לבנות צוות חוקרים אנתרופולוגים, פסיכולוגים, כלכלנים, היסטוריונים ושאר חוקרים מכל גווני הקשת האקדמאית שעוסקים ברגשות, מהארץ ומחו"ל. מטרת הצוות היא לבצע מיפוי של עולם הרגשות החיוביים ושליליים. הקונספציה הראשונית הועלתה לפני כשנה, ומאז פותחו פרוייקטים מחקריים, כולם ייחודיים לחברה הישראלית. ד"ר אסתי שלייר, מאוניברסיטת חיפה, עסקה בדימוי העצמי של מחוננים בכיתות מחוננים לעומת כיתות רגילות, ובימים אלו נבנית תוכנית בשיתוף עם בית החולים רמב"ם, להתמודדות עם בעיות רגשיות של ילדים שחלו בסרטן וחזרו לתפקד בצורה נורמלית, והתמודדותם של חבריהם לספסל הלימודים עם המחלה.בנוסף, נערכים מחקרים, שיובילו למיפויים רגשיים של סקטורים שונים בחברה הישראלית. ביניהם עולים חדשים מרוסיה ואתיופיה, אנשים שהם דור שלישי ורביעי לניצולי שואה ובדואיים בנגב לעומת דרוזים וצ'רקסים בצפון. כמו כן, מבוצע במרכז מעקב אחרי רגשות כפונקציה של מהלכים פוליטיים, כגון תהליך השלום, מיתון ואבטלה, נושאים שנזנחו בישראל מאז שנסגר מכון "גוטמן", שעסק במדדים של מצב הרוח הלאומי.זיידנר: "פירוש המצב מניב את הרגש. השאלה היא איזה סיטואציה נתפסת כרגש מסוים וזה תלוי בקונטקסט תרבותי. למשל, יש תרבויות שאפשר בהן לקנות כעס. אם העלבת מישהו אתה יכול לתת לו כסף והוא יפסיק לכעוס, כמו במיקרונזיה ובפיליפינים. יש אמצעים תרבותיים לסלק או להתמודד עם רגשות, שאיננו יודעים עליהם דבר. כך הוא הדבר לגבי סקטורים בחברה הישראלית, שכמעט ואין לנו מידע כיצד הם מתמודדים עם רגשות, ומה גורם לרגשות ספציפיים להם להתקיים".כרגע, מאפשר המרכז תוכניות מיוחדות לתואר שלישי, שיאפשרו מחקרים אינטגרטיביים ומנחים מכל הדיסיפלינות הרלוונטיות. בשנתיים הקרובות, יפותחו גם תוכניות וקורסים לקהל הרחב. את פיתוח המרכז ממנת אוניברסיטת חיפה, ועוד סדרה של הצעות מחקר, שהופנו למשרדי ממשלה כגון משרד התעסוקה, משרד הבריאות, ומשרד המדע מזרימות כספים לפיתוח. בנוסף, ניתן מימון של אוניברסיטאות גדולות ברחבי העולם, שחוקריהן משתפים פעולה עם המרכז.אז איך מרגיש פרופסור זיידנר ביחס למרכז החדש שהוא עומד בראשו? "הרבה שמחה וחדווה, תחושות טובות, וגם צפייה להמשך, לפיתוח המרכז ולפעילות ענפה. יש לי גם חששות בנוגע לעתיד שאינו ברור עדיין, מבחינה אקדמית וכלכלית. מישהו הגדיר פעם תקוותיות כמעין חשש מהגרוע אבל צפייה לטוב, אז הייתי מסכם את זה במעין תקוותיות כזאת, כך אני מרגיש".