"בהתחלה, כל המחשבות עוברות דרך עט ונייר. לא משנה לאן אני לוקח אותן, למרחב הדיגיטלי או הסייברי, תמיד זה מתחיל ככה, בפשטות, עם עט ונייר". ככה זה עם אורי דותן (40), אחיו של הסופר דני דותן ואמן שיוצר כבר שנים אמנות דיגיטלית, סייבר-ספייסית, וגר בניו יורק. גם הוא, למרות השימוש בטכנולוגיה חדישה, חייב להתחיל את עבודתו עם כלים, איך לומר, פרימיטיביים להחריד."לפני שלוש עשרה שנה נתקלתי לראשונה במהפכה הדיגיטלית" מסביר דותן כשאנחנו מתיישבים על כוסות מרלו וקופסת סיגריות ב"אורנה ואלה", הקפה השינקינאי ביותר על אדמות, "אז היה פה בסביבה משרד רואי חשבון. הייתי נכנס לשם ובשלושה דולר לשעה, הייתי שוכר את מכונת הזירוקס שלהם ומצלם את עצמי, מכניס כל מיני דברים פנימה ולוחץ על הכפתור. בעצם, אלו היו החומרים של התערוכה הראשונה שלי".כשתכניסו את השם אורי דותן למנוע חיפוש, תקבלו אתרים רבים המציגים את יצירותיו. דותן מתייחס בעבודות אלה בעיקר לעולם הזה, הדיגיטלי, של השנים האחרונות. יצירותיו הוצגו במגוון מוזיאונים ברחבי העולם וגם, במוזיאון תל אביב ובביתן הלנה רובינשטיין בישראל."הטכנולוגיה נותנת לך אפשרות ראשונית פשוטה, לשכפל. להעביר את המסר כמה פעמים שתרצה ובאופנים רבים, מגוונים" אומר דותן עם נשיפת העשן הבאה, "העניין הוא החיבור בין אפס לאחד, זהו התחביר. החיבור ביניהם, הוא מה שיוצר את כל העולם המופלא הזה שנקרא יצירה. אחי דני, כתב על החיבור הזה, סיפור גאוני שנקרא "אחי הדיגיטלי", הוא השווה אותו לחיבור בין קין והבל, שביניהם נמצא העולם כולו".ההתחברות של דותן לעולם הדיגיטלי שאחרי הזירוקס, החלה לדבריו, עוד בארץ עם הטכנולוגיה הראשונית של סייטקס להפקת אימג'ים מתוחכמים, צבעוניים ומלוטשים היטב. בואה של הטכנולוגיה של סייטקס לעולם ואל מחשבו של דותן, הוא ששינה את דרכי ההבעה שלו. מצייר ואיש רוח הפך דותן לאמן דיגיטלי, היוצר, דרך כלים טכנולוגיים מתקדמים, אימג'ים שמביעים את העידן החדש והאלקטרוני.לפי דעתו של דותן, ישראל לא התקדמה כמו שצריך לעידן הדיגיטלי הנוכחי, אבל למרות הביקורת הקשה, הוא עדיין מגדיר את הישראלים כ"אנחנו" ורואה בארץ את המקור ליצירתו. מבחינת דותן, אזור שינקין הוא כור מחצבתו והוא רואה את עצמו כאחד ממעצביו הראשוניים. "יש בישראל את טובי המוחות, הכי מוכשרים, שהולכים וזורקים כסף בצורה מטומטמת, זה פשוט כסף מטומטם. אני מסתכל על שינקין ורואה שיש כאן צמיחה לכיוונים פוסט – ציוניים הכי משעממים שיכולים להיות. יש כאן כסף ששייך לאליטה כספית ובוהמית שהיא בעייתית ביותר. כשהכסף מתקשר ליצירה ולרוחניות, נוצרת בעיה".ומה בקשר לישראליות, לערכים הציוניים שהיו כאן פעם?"זה משהו שלא קיים, פשוט מת, איננו יותר. עכשיו כשהגעתי לארץ, ראיתי את זה מאד בבירור. אולי זה נעלם בגלל המהפכה הדיגיטלית, אולי משהו אחר, לא יודע למה, אבל זה מה שקרה".דותן מאד מאוכזב ממה שמצא בביקורו הנוכחי בארץ. "איזה חוצפה לקרוא למה שיש פה: "תרבות דיגיטלית", איזה דיגיטלית ואיזה תרבות? זה שמישהו יושב וחותם על חוזה, זאת תרבות?"אבל תעשיית ההיי-טק בעיצומה בארץ, כל הזמן מתפתחת וגדלה..." מבחינה היסטורית זה נראה לי דומה לכורי הפחם, שעשו את המהפכה התעשייתית. אז יש כאן המון אנשים שעובדים בהיי-טק ועושים הרבה כסף, אז מה? ישראל לא נולדה ולא נועדה להיות מעצמת היי-טק. היא נועדה להיות מרכז לכל האמנויות ולכל הרוחניות שיש בעולם. אחרת, מה הייתה הסיבה לבוא לכאן, לגרש את התושבים הערבים מהמקום הזה ולהסתבך אתם מכאן ועד דימונה?"אז מה האלטרנטיבה?"קחי לדוגמא את עשרות אלפי הצעירים שבורחים פה. הם מבולבלים ורע להם, ולא מעניין אותם היי-טק, פשוט לא מעניין אותם כלום. הם ממלאים את ניו - יורק והם רוצים לדעת איפה הם, באיזה קונטקסט הם בעצם נמצאים. הם יושבים שם ומה שהם עושים זה, להתעסק בעשיית מוסיקה וקולנוע או בכל אמנות אחרת".אתה אומר שאין מקום לאמנות בארץ?"בוודאי. אין כאן אפילו מקום ציורי אחד. מה שהיו צריכים לעשות, זה לקחת את כל הכסף שמושקע היום בעולם ההיי-טק, ולהעביר אותו לתמיכה באמנויות ובפיתוח שלהם. צריך היה להשקיע הכל בפיתוח תשתיות מתאימות, להפוך למדינה הכי דמוקרטית, הכי נאורה, כמו שכל הארצות רוצות להיות".למרות כל זה, אתה עדיין מחובר לפה איכשהו, לארץ הזאת..."כן, מאד. ניקח את שינקין למשל, אני עשיתי את הרחוב הזה, איך אני יכול להיות לא מחובר לכאן? עשיתי אותו ואז נתתי לו ללכת ממני, כמו ציפור שגידלת ואז היא עפה למקום אחר. החיבור הוא למעשה לא יכול להיות החלטה שלך".מה בישראל השפיע במיוחד על היצירה שלך?"ההתבשלות האמנותית שלי הייתה כאן. זה הולך בפאזות, בהתחלה פאזה ירושלמית, אחר כך פאזה תל אביבית בחום גבוה והמדרשה לאמנויות. נקודת ההמראה שלי לעולם הסייבר ספייסי, הייתה שינקין".ומה הלאה? נסעת מכאן. מה קרה שם?"הגעתי לschool of visual arts בניו יורק, שם התחילו לקרות לי כל הדברים המעניינים, האוונגרדיים, המטורפים. אני נמצא שם, כי שם הדברים באמת קורים, שם מצאתי את המסגרת ליצירה שלי. השהות בניו יורק גם נותנת לי את התוכן ליצירה העתידית שלי. אחרי שסיימתי ללמוד עשיתי דברים מסחריים, כמו פרסומות, יצירות D3, עיצוב אתרים וכאלה".מתי התחלת להציג תערוכות?"שתדעי, אני עשיתי את התערוכה הדיגיטלית הראשונה בארץ. הייתי בן 23והיצגתי את צילומי הזירוקס שעשיתי בביתן "הלנה רובינשטיין" בתל אביב. מאז הצגתי בארץ וגם ברחבי העולם תערוכות שונות, שבכולן אמנות דיגיטלית. יצירותיי מתפרסמות גם בכמה אתרי אינטרנט".והעובדה שהיצירות מוצגות ברשת לא מפריעה לך? אתה בעצם מעביר את האמנות שלך לרשות הכלל, ומי יודע איזה שימוש יעשה בה. אתה בעצם מאבד שליטה ביצירות שלך..."קודם כל, היצירות שלי יותר מידיי מושלמות, בשביל שמישהו יעשה איתן משהו. אפילו אם מישהו ייקח ויעשה משהו, כבר לא יהיה לזה קשר אלי. שייקחו את זה ויעשו אם זה מה שהם רוצים. חוץ מזה, ואולי הדבר הכי חשוב, חייבים לפרסם ברשת כי אלוהים הוא אינטרנט".אלוהים הוא אינטרנט? אמירה חזקה למדיי, הייתי אומרת."כן. אפשר לשכפל את העבר ואת ההווה, אבל אי אפשר לשכפל את העתיד. אתה חושב, אולי בעתיד שולחנות ייראו ככה והמחשב ייראה ככה, אבל אתה לא באמת יודע. מה שאני יודע הוא שזה לא שהתרבות היא דיגיטלית, אין דבר כזה. יש מצב דיגיטלי, שבו נמצא הראש וזה בעצם האלוהים"."אין מה לעשות, האמנות היא דבר נורא וירטואלי, עוד מתקופת הרנסנס. אנשים לא רוצים לראות משהו שנוצר על ידי המחשב כביכול, אבל הכל נוצר בסופו של דבר, על ידי מחשב. זאת אמירה נורא פואטית, ככל שהייתי עובד יותר זמן מול מחשב, הרגשתי את זה בעצמה רבה יותר"."ברגע שנכנסתי לכל העולם הוירטואלי הזה, הרגשתי שהכל נוצר מתוך הדבר הזה, בעיקר האמנות. זה נראה לי דומה לשהות בתוך המים. פעם ההובי שלי היה לצלול, ובמשך כמה שנים עסקתי רק בצלילה, נגנבתי על זה. אתה מוצא בתוך המים את השוניות עם הסימביוזה המדהימה שלהן, את המימיות הזאת, ורואה את הכל מכמה זוויות".ומה עם השפה העברית? היא יכולה להשתלב באוקיינוס הטכנולוגי הזה?"השפה העברית הייתה מתה שלושת אלפים שנים ויש לזה סיבה, אבל שפת התנ"ך היא עדיין מדהימה בעיניי. אני פותח את התנ"ך וקורא את איוב או משהוא דומה ואומר לעצמי: וואלה, היה שם בחור אחד, גאון, שאהבתי אותו, לפני ארבעת אלפים שנה".לסיום, קח עוד לגימה מהיין ודמיין שאתה חי בעולם פרימיטיבי ללא טכנולוגיה, גם אז היית יוצר?"ללא ספק. אולי לא הייתי יוצר ציורים, אבל בטוח הייתי יוצר. אולי הייתי יוצר ספרים, שירים, משהו, אבל הייתי בטוח יוצר. אני אדם שצריך ליצור והטכנולוגיה היא דבר משני לחלוטין. העיקר שצריך להשיג את המטרה, שהיא היצירה. מה שחשוב זאת רק היצירה".
