1524997829000
דיסלקטים באוניברסיטה
"להחליט ללמוד באוניברסיטה זאת יציאה למלחמה על נפשך" טוען חן בן - דן, סטודנט לתקשורת ב "מכללה למנהל". הגדרה זו הייתה נשמעת מפי כל סטודנט מן המניין, מוגזמת מעט, אבל חן אינו סטודנט רגיל. יש לו בעיית לקוי למידה חמורה, שנקראת גם דיסלקציה. "צריך להיות עקשן מאד כדי להצליח בתור דיסלקט בלימודים אקדמאים" אומר חן "כשאתה מגיע ללימודים ומצהיר שיש לך ליקוי למידה, אתה מקבל קיר של לא. מכאן צריך להתחיל להלחם ודיסלקטים רבים פשוט הרימו ידיים וויתרו מראש".ההערכה המקובלת היום היא שלפחות עשרה אחוזים מן האוכלוסייה הצעירה בישראל סובלים מרמה כזו או אחרת של לקוי למידה, כלומר כ 150 אלף נערים ונערות. דיסלקציה, או לקות למידה, מוגדרות כקושי ברכישת מיומנויות למידה בסיסיות על רקע של שיבושים בתפקודי המוח. התסמינים הנובעים מהדיסלקציה רבים ומגוונים: ליקויים בתפיסת הקריאה, הכתיבה והחשבון, קשיים בריכוז ובזיכרון, קשיים בהתמצאות במרחב ועוד. המגוון הרב של לקויות הלמידה, והעובדה שקל לטעות ולהחליף אותן בחוסר מוטיבציה ועצלנות, גורמות לקשיים רבים באבחון הלקויות, ובעגמת נפש מתמשכת לדיסלקט ומשפחתו.כיום, יותר מבעבר, הולכת וגוברת המודעות לנושא ליקויי הלמידה וצורות האבחון והטיפול בהם. משרד החינוך כבר הכיר ונתן לגיטימציה לאבחון תלמידים כלקויי למידה והם מקבלים התאמות מיוחדות במבחנים בהתאם לקשיים מהם הם סובלים - תוספת זמן במבחנים, שכתוב בחינות ובחינות בעל פה. גם למרכז הארצי לבחינות והערכה, שעורך את הבחינה הפסיכומטרית, יש כבר מדור לבחינות מותאמות שעורך פעמיים בשנה בחנינות מיוחדות לאנשים בעלי ליקויי למידה. המקומות, בהם מתנהלים המאבקים העיקריים של אנשים המוגדרים כדיסלקטים, הם המוסדות ללימודים אקדמאים.לאור התעוררות המודעות בתחום, נזהר היום משרד החינוך לאשר הקלות ללקויי למידה מחשש לניצול יתר של ההטבות המגיעות לדיסלקט. חששות אלו גרמו להקפדה יתרה באבחון הדיסלקטים וקמצנות בנתינת הקלות במהלך הלימודים. ההקפדה גורמת עגמת נפש ותסכול רב לאלפי דיסלקטים שנאבקים יום יום על הזכות המפוקפקת להיות מוגדרים כבעלי לקות.פרופ' מלכה מרגלית, שעמדה בראש הועדה לבחינת מיצוי יכולתם של תלמידים עם לקויות למידה ושמסקנותיה הוגשו ביוני השנה למשרד החינוך, מסבירה שלועדה יש חשש מהפיכת הקלותיהם של הדיסלקטים ליתרונם על פני סטודנטים רגילים ולכן על דיסלקטים לעבור תהליכי אבחון ובדיקה קפדניים לפני מתן האישורים וההקלות. "סטודנטים בפקולטות יוקרתיות ותחרותיות יכולים להרגיש שההקלות שמקבלים הדיסלקטים גורמות ליתרון שלהם על פני כל האחרים" אומרת פרופ' מרגלית. "הועדה המליצה למשרד החינוך לבדוק בקפדנות את הקריטריונים לאבחון ונתינת התאמות לדיסלקטים".בנוסף, החליט משרד החינוך לפני כשנה לאפשר רק לפסיכולוגים קליניים לאבחן דיסלקציה, בניגוד לשנים הקודמות בהן אבחונים דידקטיים, שנעשים על ידי אנשי חינוך, היו קבילים לקביעת לקויי הלמידה. החלטה זו גורמת לכך שסטודנטים דיסלקטים צריכים להיות מאובחנים גם ב"ניצן" - אגודה לקידום ילדים לקויי למידה, שמאבחנת באופן דידקטי, וגם על ידי פסיכולוג קליני מטעם המוסד להשכלה גבוהה אליו הם שואפים להתקבל. שני האבחונים, שנותנים המלצות להתאמות והקלות אינם תמיד זהים. "אובחנתי ב"ניצן" וקבלתי תוספת של עשרים אחוז זמן על כל שעת מבחן. " מספרת סטודנטית דיסלקטית מה "מכללה למנהל" שאינה מעונינת לפרסם את שמה. "הגעתי למכללה ונדרשתי לגשת ל"אופק" - מכון אבחון פרטי שעובד עם המכללה. לאחר שיחה של רבע שעה עם הפסיכולוגית של "אופק", היא קבעה שמגיע לי רק עשרה אחוז תוספת ולא יותר. מטרת תוספת הזמן היא הורדת לחץ, אז מה הטעם להלחיץ אותי עוד יותר? זאת, בנוסף לכסף ששילמתי לאבחון הנוסף, שרק קלקל".גם דניאלה, סטודנטית בשנה ב' לחינוך ופסיכולוגיה באוניברסיטת ת"א, מספרת שלאור החשדנות הרבה של האוניברסיטה, הבקשה להקלות המגיעות לה לאור אבחונה כדיסלקטית הפכה למלחמה קשה: "יש לי ליקוי למידה של צורות ותבניות. הבעיות הן שגיאות כתיב רבות, דילוג על מילים במהלך קריאה ובעיות זיכרון. למרות שאובחנתי ב"ניצן" כדיסלקטית הייתי צריכה להוכיח לאוניברסיטה שיש לי ליקוי למידה, ע"י אבחון נוסף במחלקה הפסיכולוגית של האוניברסיטה. אבחון זה הוא עגמת נפש לדיסלקטים - בזבוז כסף על אבחונים, והרגשה שחושבים שאני מנסה לרמות את המערכת". דניאלה, ג'ינג'ית אדמונית, מאדימה עוד יותר כאשר היא מדברת על הכאב והקשיים. "זה שלא רואים את הנכות שלי, לא אומר שהיא לא קיימת. אני לא יושבת על כיסא גלגלים, אבל קשה לי יותר מכולם ללמוד. אני לא מנסה לרמות אף אחד, רק רוצה לקבל הקלות שיעזרו לי להתמודד. גם עם הקלות, קשה לי מספיק".עמותת "לשם" לעזרה לסטודנטים דיסלקטים הוקמה כדי לנסות ולענות על הבעיות שמתארים דניאלה וחבריה בהתמודדות היום יומית עם לימודים אקדמאים. העמותה הקימה מכינה ללימודים קדם אקדמאים במכללת תל - חי, ומרכזים נוספים לעזרה לדיסלקטים באוניברסיטאות ובמכללות השונות. "אנחנו מקנים מיומנויות להתמודדות עם ריבוי החומר הכתוב והכוון מקצועי במכינה בת תשעה שבועות. זוהי השנה השלישית בה מתקיימת המכינה והתוצאות הפתיעו אפילו את חברי העמותה " אומרת יעל מלצר, מנהלת המרכז בתל - חי. "בנוסף לכלים לימודיים אנחנו נותנים גם תמיכה רגשית ועבודה להתמודדות עם כישלונות. עד שאדם מאובחן כדיסלקט, הוא חי את חייו בהרגשה שהוא לא חכם מספיק כדי להצליח. במכינה אנחנו משתדלים לסלק את המחשבות האלה. הרי הדיסלקטים הם כמו כולם, רק עם בעיה מסוימת, שמונעת מהם להתקדם".בעזרת עמותת "לשם" גם ב"מכללה למנהל" תשתנה בקרוב הגישה לגבי סטודנטים דיסלקטים. חן בן - דן, דיסלקט, שאחראי על טיפול בדיסלקטים באגודת הסטודנטים של המכללה, טוען שמשנת לימודים זו, נושא ליקויי הלמידה, שהוזנח עד עתה, מקבל תפנית חדה. "הפרויקט החדש שלנו בתחום הדיסלקציה יעזור לסטודנטים כמוני, ויחסוך התמודדות לבד מול המערכת. אישור האבחון במכון "אופק" הוזל, דיסלקטים יקבלו בעתיד מחשבים לשיעורים ולבחינות ועוד הקלות. זהו שינוי טוטלי גם בשבילי מאחר ואני הייתי צריך להתמודד עם מכללה שלא הכירה ולא הבינה מהן לקויות למידה. היום המכללה למנהל מודעת הרבה יותר" אומר חן.בעיות הסטודנטים הדיסלקטים לא מתמצות רק בקשיים של אדם עם נכות מול מערכת בירוקרטית. הדיסלקטים מאובחנים במקרים רבים בשלבים מאוחרים של לימודיהם, לעתים רק עם הגיעם ללימודים אקדמאים. עד האבחון נמצאים רבים מהם בתסכול עמוק. "תמיד היה לי פער אדיר בין ההתבטאות בעל פה להתבטאות בכתב" מספרת פיה בוכוולד, סטודנטית לתקשורת ב"מכללה למנהל". "כשהייתי בכיתה ט' קיבלתי חזרה מבחן בספרות שעליו כתב המורה: "לא מתחילים מבחן בספרות בשגיאת כתיב, נכשלת". המורה אפילו לא קרא את המבחן ובטח שלא היה מודע לבעיית לקויי הלמידה. אני אובחנתי כדיסלקטית רק בתיכון, והייתי מאד מתוסכלת עד לאבחון, הייתי לומדת ונכשלת, לא הצלחתי להתמודד עם החומר". גם אחרי שקיבלה פיה אבחון מ"ניצן" שקובע כי היא דיסלקטית לא נגמרו הבעיות. "עד היום אני עדיין מהדקת לכל מבחן את טופס האבחון, כדי שהמורים יבינו את הבעיה. זה לא קל להיות אדם בוגר עם שגיאות כתיב של ילד קטן. אנשים רבים לא מודעים לבעיה ושופטים אותי כאדם לפי השגיאות".בניגוד לדיסלקטים שכבר לומדים באקדמיות, ישנם דיסלקטים רבים שאינם מצליחים כלל להגיע למוסדות להשכלה גבוהה. ד"ר וינקלר, פסיכולוג חינוכי המתמחה בטיפול בדיסלקציה שהיה אחד מהוגי רעיון "ועדת מרגלית", וד"ר אורן לם, איש חינוך מאוניברסיטת חיפה, הקימו את המכינה הקדם אקדמאית הפרטית הראשונה בארץ ללקויי למידה. הם טוענים שמכינה כזאת היא הסיכוי האחרון לדיסלקטים רבים להגיע ללימודים גבוהים. "יש תהליך של סלקציה טבעית" אומר ד"ר וינקלר "ההתמודדות עם הלימודים כל כך קשה שרבים מלקויי הלמידה נושרים עוד בתיכון. מעטים מצליחים להבחן במבחן הפסיכומטרי וחלק מזערי מגיע לאוניברסיטאות. אני נותן לאנשים, שויתרו על תעודת בגרות או בעלי בגרות חלקית, סיכוי נוסף ללמוד איך ללמוד, לדעת שיש מוצא, ובעצם לשנות את עתידם".גם ד"ר וינקלר, מתריע על חוסר המודעות בישראל לבעיית הדיסלקציה "בישראל, לעומת ארה"ב, לא קיים חוק ללקויי למידה. המודעות פחותה, אין תקציבים לטיפול ואבחון, וקשה לדיסלקט להתמודד עם לימודים מכל סוג. המחקרים בנושא נמצאים בראשיתם ובנתיים מסתובבים בארץ אלפי ילדים שלא מבינים למה הם לא מצליחים לעבור מבחן בחשבון".נטלי בן דוד, סטודנטית מצטיינת למלונאות באוניברסיטת "קורנל" היוקרתית בניו יורק, מצדיקה בסיפורה את טענותיו של ד"ר וינקלר: "העזרה באוניברסיטה שינתה את חיי. למדתי עד סוף התיכון בישראל והיה לי קשה להתמודד, נכשלתי בכל מבחן ולא הייתה מודעות לבעיה. כאן אנחנו מקבלים תוספת של 50% זמן לכל מבחן, מכונות שמקריאות בקול מתוך הספרים, האוניברסיטה משלמת לסטודנטים שיכתבו בשבילנו בהרצאות, הרצאות מוקלטות בווידאו וניתן לצפות בהן ועוד המון הקלות שלא יכולתי לצפות להן בישראל. ההכרה בי כדיסלקטית לא מסמנת אותי כשונה, רק כמישהי שזקוקה להקלות מסוימות שניתנות ברוחב לב ואהבה".רוחב לב ואהבה חייבים להגיע יד ביד עם רוחב הכיס. חוק לקויי למידה שקיים בארה"ב מאפשר הקצאת משאבים לטובת לקויי הלמידה ומאפשר לאוניברסיטאות לתת יד לעזרה. בארץ המצב שונה. ועדת מרגלית, שנתמכה על יד ח"כ בני בגין ואישים נוספים בכנסת, הגישה המלצות רבות ומגוונות למשרד החינוך: התמחות אנשי חינוך ופסיכולוגים בתחום לקויי הלמידה, בדיקה מקיפה של שכיחות המקרים בארץ, הקמת מרכזי מעקב אזוריים, אבחונים בגיל מוקדם למניעת הצטברות כשלון ועוד. המלצות הועדה, שפורסמו ביוני השנה ומצביעות על שינוי דרסטי ומהיר שצריך להיעשות בנושא לקויי למידה, עדיין לא מומשו. מטרת העוסקים בטיפול ומחקר בלקויי הלמידה היא חקיקת חוק בנושא, שיאפשר הקצאת משאבים למחקר ותמיכה, והעלאת הנושא לסדר היום הציבורי. עד אז ילחמו חן, דניאלה, פיה, ושאר הסטודנטים הדיסלקטים, כל יום מחדש, בקרב על ההשכלה הגבוהה.